יום ראשון 22 בפברואר 2009 02:52 מאת: תמר רותם, עכבר העיר
כיצד ייתכן שמשחקי הקופסה שומרים על הפופולאריות שלהם בשוק רווי במשחקי מחשב מלהיבים? לחיים שפיר, ממציא "טאקי", יש תשובה.
שני בני השמונה הדעתניים שהיו בחופשה מבית הספר קצו זה בחברתו של זה, והיה נדמה שגם קביעת תורנות זמן משחק כבר לא תציל את המצב. כשהמחשב כבה, שני ילדים לא מרוצים, ואם שעמדה להתפוצץ אם לא ישיבו לה את השקט שלה, היו בטוחים שהיום הזה מסתמן ככישלון מוחלט. ואז, כמוצא אחרון, נשלפה קופסה מרוטה למדי מהארון, ובן רגע הרוחות נרגעו. על השטיח בסלון הקטנים חזרו להיות החברים הכי טובים.
חיים שפיר. "כשילד משחק, זה כמו אוהד כדורגל. מה שמעניין אותו זה מה שקורה על הדשא". שפיר סבור שמשחקי הקופסה הם על זמניים ושלא ייעלמו מהעולם. "כשילדים משחקים, זה כמו אותו אוהד כדורגל שמה שמעניין אותו זה מה שקורה על הדשא וימות העולם", אומר שפיר. "הצורך שלהם לנצח גורם לשאר המציאות להתפוגג. כל ישותם מתרכזת במשחק. בעבורם זו מציאות נסבלת, מנחמת ולכן היא גורמת לשקט נפשי". זה נכון לילדים ולמבוגרים כאחד. "משחק היא מציאות מוקטנת, שמאפשרת להשיג שליטה מסוימת", הוא מסביר. השליטה הזו נוצרת על ידי צמצום המרחב, הזמן והחוקים. " בנוסף, יש גם את הממד האנושי הפשוט והוא הישיבה בצוותא. "אין תחליף", הוא אומר, "לישיבה הזו של ילדים ליד משחק קופסה או קלפים, פניהם מופנות זה כנגד זה, ידיהן נוגעות בלי משים במחוות ספונטניות וכתפיהם מתחככות. המגע הזה עונה על צורך חברתי".
ייתכן שאין הנחתום מעיד על קופסתו. אך במקרה זה שפיר מעגן את טענותיו לא רק בנסיון של 30 שנה בעסקי המשחקים, אלא גם בידע בתורת המשחקים ובמחשבה מעמיקה על המשחק כצורך אנושי. לדבריו, פעילות משחקית מעניקה סיפוק לשני צרכים אנושיים: יצר התחרות והצורך להתגבר על אתגרים מצד אחד, והצורך החברתי מצד שני. זו התורה כולה על רגל אחת. בעוד שמשחקי ספורט או מחשב עונים על הצורך בתחרות בלבד, משחקי קופסה - אולי רק בדומה למשחקי חצר שאף הם עמידים לאורך זמן - מספקים את שני הצרכים. "ילד אף פעם לא יבקש את קרבת חברו באופן ישיר", אומר שפיר, "זה גילוי חולשה. לכן, הוא יזמין ילד אחר לשחק".
"במשחקי מחשב הממד החברתי נגוז ונוצר מחנק", אומר שפיר. "נכון שאפשר להתחרות במחשב או לשחק עם חבר דרך המחשב, אבל זה לא זה. משחקי מחשב הם המון פירוטכניקה, סאונד ווויזואליה. אבל לא מעניקים לילד את נוכחותה של הנפש השנייה. והצורך הזה בשני, לעולם יביא את הילדים - וגם את המבוגרים - לשבת זה עם זה ולשחק". שפיר סבור שמשחקי מחשב וקופסה "לעולם ידורו בכפיפה אחת". החוכמה היא להציע את המשחק הנכון בעיתוי הנכון.
